מרציאנו נ' פנינת הברון בע"מ ואח'

פסק דין

א.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט חננאל שרעבי), מיום 15.4.2013 (ת.א. 41222-11-11 ושישה תיקים נוספים), לפיו נדחו שבע התביעות המאוחדות (שהחלו דרכן כבקשות לביצוע שיקים), שהגיש המערער כנגד המשיבים, וזאת נוכח אי-עמידה בדרישות הסעיפים מס' 2 , מס' 3 ומס' 8 של החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק").

כן הורה בית משפט קמא, כי תיקי ההוצאה לפועל נשוא תיקים אזרחיים אלה ייסגרו לאלתר. בנוסף, חוייב המערער לשאת בהוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דינם.

ב.מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי המערער נתן למשיב מס' 2 יוסף קונסטנטין (להלן: "המשיב"), שורה של הלוואות כשלהבטחת פרעונן של הלוואות אלה, ניתנו על ידי המשיב שיקים לבטחון על סכומים שונים.

המערער טען, כי המשיב שילם טיפין טיפין בעבור ההלוואה הראשונה ולא שילם כלל בגין יתר ההלוואות.

ג.כטענה מקדמית נטען על ידי המשיב בפני בית משפט קמא, כי ההלוואות שניתנו על ידי המערער חוסות בצילו של החוק, והמערער לא עמד בדרישות החוק בהגשה לביצוע של השיקים שניתנו כבטחון לפרעון ההלוואות.

המשיב הוסיף וטען, כי במהלך שנת 2006 ולאחר שעסקיו נקלעו לקשיים, וכאשר לא יכול היה עוד לקבל אשראי בנקאי, נאלץ הוא לפנות לגורמים חוץ בנקאיים לקבלת ההלוואה ובכלל זה למערער.

המשיב ציין, כי הכיר את המערער באופן שטחי, לא ראה במערער חבר או חבר ילדות וההלוואות לא ניתנו על בסיס חברי.

המשיב חלק על גובה סכום ההלוואות שניתנו על ידי המערער, טען כי הסכום הכולל של ההלוואות שהועמדו על ידי המערער עמד על סך כולל של 350,000 ₪, וכי שיק לבטחון על סך של 350,000 שקל שניתן על ידו נועד לבוא במקום השיקים שהיו בידי המערער, אשר התחייב להחזירם למשיב או להשמידם, אך לא עשה כן.

ד.המערער מצידו הדגיש, שאת כל ההלוואות הוא נתן למשיב על בסיס חברי, וכי הוא איננו מ"שוק אפור" ולא עוסק בהלוואות חוץ בנקאיות.

המערער גם טען, שהוא ראה כל הזמן במשיב ובחברות בע"מ של המשיב (המשיבה מס' 1 פנינת הברון בע"מ, וכן "הפרוטה והירח") משום מקשה אחת. בפועל נתן המערער, לטעמו, את ההלוואות לחברת פנינת הברון או לחברת הפרוטה והירח, כשהמשיב הוא הבעלים והמנהל של חברות אלה. החזר ההלוואות, כך לטענת המערער, היה תמיד בשיקים של פנינת הברון, שכן לטענת המשיב כך הדברים מסודרים ורשומים בספרי החברה (פיסקה 18 של פסק הדין).

משנוכח המערער לדעת שהמשיב לא פרע את ההלוואות, ולטעמו הוא אף מתחמק מתשלומן, ולאחר שקיבל המערער את תשובת ב"כ המשיב כי הלה מכחיש את חובות ההלוואה, ואף נוכח לדעת כי לא נרשם שעבוד לטובתו על מבנה בית הרופאים בבנימינה כפי שהמשיב הבטיח לו, הגיש המערער את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ולאחר שהוגשה התנגדות לביצוע השיקים וניתנה רשות להגן, נפתחו תיקי התביעה נשוא פסק הדין.

ה.המשיבה מס' 3, מיכל קונסטנטין (להלן: "המשיבה"), חתומה על שיק בסכום של 350,000 ₪ שאותו מסרה למערער. לגירסתה, היא פעלה בענין זה בהתאם להוראות בעלה, דהיינו, המשיב, שכיום מתנהלים בינה לבינו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה.

לטענת המשיבה, היא חתמה על השיק הנ"ל בשם בעלה –המשיב שקיבל הלוואה מן המערער ולה אישית אין כל מחוייבות לשיק זה משום שמעולם לא קיבלה מן המערער דבר. לטעמה, אף המערער ידע היטב שהיא חותמת על השיק בשם בעלה בהתאם להסכם הלוואה שהיה לבעלה עם המערער, ובשלב יותר מאוחר, אף חתם המשיב על גבי שיק זה כערב.

מכל מקום, טענת המשיבה היא שאין היא חייבת למערער דבר.

ו.בית משפט קמא העמיד לדיון את שתי השאלות המפורטות להלן (פיסקה 41 של פסק הדין):

1.האם ההלוואות הנטענות על ידי המערער חוסות בצילו של החוק, אם לאו?

2.בהנחה שכן – האם המערער עמד בתנאי החוק, ואם לאו, מה המשמעות לכך ?

ז.לאחר שבית משפט קמא סקר, פירט, וניתח בהרחבה את גירסאות הצדדים וראיותיהם, קבע בית משפט קמא, כי המערער הוא בגדר "מלווה" על פי הגדרת החוק המופיעה בסעיף 1 לחוק, וכמי שנתן הלוואות כדרך עיסוק.

בית משפט קמא ציין, כי שוכנע שהמניע העיקרי למתן ההלוואות למשיב לא היה יחסי חברות בין המערער לבין המשיב, וכדבריו בפיסקה 54 של פסק הדין: